מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ברקוביץ ואח'

ב"כ התובעת: עו"ד גיא דורון

ב"כ הנתבעים: עו"ד רמי שקלאר

פסק דין

תאונת דרכים שאירעה בירושלים בצהרי יום שישי. התאונה אירעה ברחוב דו סיטרי עמוס וסואן, כאשר ניידת, נהוגה בידי נתבע 1, פגעה עם חזיתה ברוחבו השמאלי של רכב שהיה נהוג בידי מר ולדימיר גרשוביץ, העד מטעם התובעת.

לטענת מר גרשוביץ ביקש לפנות שמאלה לרחוב סמוך. רכב שבא ממול עצר ואפשר לו את הפנייה ובמהלכה עקפה אותו הניידת ופגעה בו. נתבע 1 מסכים כי מר גרשוביץ ביקש לפנות שמאלה, אולם לטענתו הוא עשה זאת ממפרץ אוטובוסים שמימין לכביש וחדר לנתיב הניידת בזווית חדה. נתבע 1 העיד כי היה בדרכו לטיפול באירוע פלילי של תקיפת רופא תוך שהוא מפעיל אמצעי התרעה, והוא מכחיש שביצע עקיפה שכן התנועה בנתיב ממול היתה עמוסה.

מבין שתי הגרסאות סביר יותר בעיני גרסתו של נהג התובעת, שכן לא עלה בידי להבין כיצד באמצע עומס התנועה הכבד – שתיאר אותו נתבע 1 – הצליח רכב התובעת להיכנס ממפרץ האוטובוסים ולהיעמד בזווית חדה לצורך פניה שמאלה. יתרה מכך, נתבע 1 העיד כי מיהר מאוד לטיפול באירוע הפלילי וכי במקום היה "צוואר בקבוק" (שניתן ליחס אותו לרכב נתבע 1 שעצר כדי לפנות שמאלה), ויתכן מאוד שכשראה הפסקה בתנועה ממול ביקש לעקוף את צוואר הבקבוק לטיפול באירוע.

גרסת התובעת נאית בעיני סבירה יותר ועם זאת אינני מקבל את התביעה. טעם הדבר: תקנה 93 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מטילה על עוברי דרך חובה לפנות את הדרך לרכבי ביטחון, לתת להם זכות קדימה ולהטות את רכבם לשפת הכביש הימנית ורחוק מצומת. ברי כי נתבע 1 לא עשה כן אלא החל בפנייה כשהניידת מאחוריו ומנסה לעבור ולעקוף אותו. לטענתו לא שמע את צופרי הניידת ולא הבחין בניידת, אולם מקובלת עלי גרסת נהג הניידת כי הופעלו אמצעי אזהרה. מכאן עולה גם ספק אם נהג התובעת בחן את הדרך בהתאם לחובות המוטלות עליו בתקנות בטרם הפניה.

בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה, אולם אינני מחייב את התובעת בשכר טרחה ובהוצאות.

אני פוסק לעד מטעם התובעת שכר עדות בסך 350 ₪ שישולם בידי התובעת.

ניתן היום, י"ב סיון תש"ע, 25 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: